1. הגב' גילה אדרעי (להלן:
"התובעת") שימשה כיו"ר ועד עובדי חברת רכבת ישראל (להלן:
"הנתבעת" או
"הרכבת") משך כ- 3.5 שנים, ומר שי טל (להלן:
"התובע") שימש כיו"ר ועד העובדים הצפוני ברכבת.
ביום 1/7/12 הודחו התובעת והתובע מתפקידם בוועד העובדים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן:
"ההסתדרות"), ולטענתם, בין היתר, בשל הדחתם מהוועד פעלה הרכבת כנגדם, התנכלה להם, פגעה בתנאי עבודתם ושכרם, העמידה אותם לדין משמעתי ועוד, רק משום הדחתם מוועד העובדים על ידי ההסתדרות והחלטתם להצטרף לארגון כוח לעובדים- ארגון עובדים דמוקרטי (להלן:
"כוח לעובדים") במטרה לאגד תחתיו את עובדי הרכבת.
בתביעה שלפנינו, מבקשים התובעים, בין היתר, לקבוע, כי הפעולות הפוגעניות שלטענתם ננקטו כלפיהם על ידי הרכבת נעשו בניגוד לדין, וכן, לפסוק לזכותם פיצויים בגין כל פעולה אסורה שנעשתה, מכוח הוראות סעיפים 33יא(א) 33יא(ב) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957 (להלן:
"חוק הסכמים קיבוציים").
השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו:
2. התובעת, הגב' גילה אדרעי, שימשה כיו"ר ועד עובדי הרכבת משך כ- 3.5 שנים, וביום 27/6/12 הושעתה מתפקידה זה על ידי ההסתדרות.
בהמשך, ביום 1/7/12 הודחה התובעת סופית מתפקידה כיו"ר ועד העובדים.
3. התובע, מר שי טל, שימש כיו"ר ועד העובדים הצפוני ברכבת, וביום 27/6/12 הושעה, ובהמשך הודח, מתפקידו זה על ידי ההסתדרות.
4. הנתבעת 1- רכבת ישראל בע"מ הינה גוף סטטוטורי שהוקם על פי חוק.
5. הנתבע 2- מר ירון הדרי, משמש כסמנכ"ל משאבי אנוש ולוגיסטיקה ברכבת.
6. הנתבע 3- מר בועז צפריר, משמש כמנכ"ל הרכבת.
7. נכון ליום 6/8/12 העסיקה הרכבת 2,063 עובדים בהסכם קיבוצי (סעיף 3 לתגובת הרכבת לבקשה לצווים זמניים מיום 6/8/12).
8. בין הצדדים התנהלה השתלשלות עניינים ארוכה קודם להגשת התביעה שלפנינו, שכללה פניות לבתי הדין האזוריים לעבודה בתל אביב ובחיפה ולבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
9. אחד האירועים המרכזיים שהינו רלוונטי לפרשה הספציפית שלפנינו היה, קביעת מתווה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לניהול משא ומתן אינטנסיבי יומיומי בין הצדדים, בכל הנושאים הקבועים במתווה הבנות, לצורך חתימה על הסכם קיבוצי ללא תנאים מוקדמים, ולמסירת דיווחים שבועיים לבית הדין על ההתקדמות במשא ומתן (
ס"ק (ת"א) 16423-06-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- איגוד עובדי התחבורה - חברת רכבת ישראל בע"מ).
לטענת ההסתדרות, למרות ההבנות וההסכמות שגובשו, ותוך יצירת סיכון מוחשי להישגים שההסתדרות השיגה עד לאותו מועד, הודיעה התובעת, כי היא לא תתייצב לישיבות המשא ומתן, וזאת, בניגוד מפורש להנחיית יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, ובניגוד להחלטת בית הדין, כי לא יותנו תנאים מוקדמים למשא ומתן.
בשל אי התייצבותה של התובעת וחברי הוועד לדיונים, בוטלו 4 ישיבות משא ומתן, שלא חודש באותה עת.
לטענת התובעת, ועד עובדי הרכבת ביקש לקבל תוספת של 10% מהשכר, בכדי "להניע" כלשונה את ההסכם ההבנות שנחתם עם הרכבת בחודש 3/12, ואילו, ההסתדרות סירבה לבקשה זו של הוועד.
התובעת טוענת, כי מיד לאחר שנתגלעו חילוקי הדעות בנושא קבלת תוספת השכר טרם תחילתו של המשא ומתן, היא הודחה מתפקידה כיו"ר הוועד (ראה למשל, עמ' 44, 30- 29 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/11).
למען הבהירות יצוין, כי לטענתו של מר אבי אדרי, המשמש כיו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, בהתאם להחלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, היה על הצדדים לקיים משא ומתן ללא תנאים מקדימים, ואילו, התובעת הציבה כתנאי מקדים את קבלת תוספת השכר לכניסה למשא ומתן. בשל שרשרת אירועים, ובין היתר, אי קבלת מרות ההסתדרות, ולאחר הליך שימוע, הושעתה התובעת מתפקידה כיו"ר הוועד (ש' 18- 5 לפרוטוקול הדיון מיום 21/9/12).
10. כך או כך, ביום 28/6/12 הודיע מר אבי אדרי, יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות לחברי מועצת הרכבת: